רכבת השמש של קוויברה, הפועלת בנופי מחוז חוחוי בארגנטינה, הפכה לסמל למעבר לתחבורה בת קיימא. הרכבת, המיועדת ל-70 נוסעים ומונעת על ידי אנרגיה סולארית המאוחסנת בסוללות ליתיום, מבטיחה לשנות את אופן חקר קוויברה דה הומואקה, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
אך מאחורי היוזמה החדשנית הזו מסתתרים אתגרים מורכבים שמעבר לתיירות אקולוגית. התלות בטכנולוגיה סינית, ניצול משאבים טבעיים כמו ליתיום וההשלכות החברתיות של פרויקטי תשתיות מעוררים דיון סוער בארגנטינה. בניית הרכבת הוטלה על חברת CRRC הסינית, אחת מיצרניות ציוד הרכבת הגדולות בעולם. שיתוף פעולה זה חיזק את הקשרים הכלכליים בין שתי המדינות, אך גם עורר ביקורת על התלות הטכנולוגית הגוברת של ארגנטינה בסין. בניית פארק השמש של קאוצ'ארי, פרויקט משותף נוסף, חיזקה את הקשר הזה, ויצרה דיון על יתרונותיה וסכנותיה של שותפות אסטרטגית זו.
בנוסף, בחירת הליתיום כמקור אנרגיה לרכבת עוררה ויכוח בנוגע להשפעה הסביבתית של כרייתו. כריית ליתיום דורשת כמויות גדולות של מים, משאב נדיר באזור חוחוי. למרות שהליתיום מאפשר לאחסן אנרגיה סולארית בצורה יעילה, ניצולו מאיים על מערכות אקולוגיות מקומיות וגורם לדאגה בקרב הקהילות הילידיות.
רכבת השמש של קוויברה מייצגת נקודת מפנה בחיפוש אחר תחבורה בת קיימא, אך מצד שני מעלה שאלות לגבי העלויות הסביבתיות והחברתיות של פרויקטים מסוג זה.